גזר דין בתיק תת"ע 2148-04-10

בתיק זה הורשע הנאשם בנהיגה בשכרות בהכרעת דין שניתנה ביום 9.1.09. כמפורט באותה החלטה, הנאשם נמצא כשהוא נוהג ברכב כאשר רמת האלכוהול באוויר נשוף של הנאשם עמדה על 395 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף (מגאלא"ן).

הנאשם הודה מיד בעובדות, אולם לא הורשע על אתר וזאת לאור החלטת בית המשפט בירושלים בעניין עוזרי, אשר קבעה באותה עת כי ניתן לאכוף את העבירה רק מרמה מדודה של 400 מגאלא"ן. הנאשם הסכים כי ההכרעה בעניינו תהיה לפי החלטת בית המשפט המחוזי בערעור בעניין עוזרי, ולאחר פסק הדין בערעור אשר קבע את סף האכיפה על 290 מגאלא"ן הורשע כאמור.

הנאשם לא מיוצג בשלב הראשון של הדיון ורק לאחר שהורשע פנה לבא-כוחו אשר ניסה להגיע להסדר עם המאשימה, אולם הדבר לא עלה בידו. לפיכך טענו הצדדים בפני לעונש, כאשר מלכתחילה היה קבוע מועד גזר הדין לחודש מרץ. בהמשך ביקש הסנגור דחייה מתוך תקווה כי בתוך זמן קצר תתוקן פקודת התעבורה ויופחת העונש המינימלי בגין עבירת השכרות. מאחר והנאשם הסכים לפסילת רשיונו עד תום ההליכים לא ראיתי מניעה מדחיית מועד גזר הדין, לאחר שהתברר כי התיקון אינו צפוי בקרוב, ביקשו הנאשם וסנגורו לסיים את ההליך.

התביעה בטיעוניה לעונש ביקשה שאטיל על הנאשם מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, פסילה בפועל לתקופת החובה, פסילה על תנאי לארבעה חודשים נוספים, קנס והתחייבות. התובע ציין כי לחובת הנאשם אין כל הרשעה קודמת.

הסנגור הפנה למספר פסקי דין בהם החליטו בתי המשפט לחרוג מעונש הפסילה המינימלי בגין נהיגה בשכרות, לרבות גזר הדין בעניינה של עינת עוזרי עצמה, אשר לאחר הרשעתה נגזרה עליה פסילה לתקופה של פחות משנה, פסקי דין נוספים בהם נפסל רשיון הנהיגה לתקופה דומה וכן הפנה לפסק דיני שלי בעניין פאעור בו הטלתי על הנאשם פסילה לתקופה בת 18 חודשים, אולם סייגתי את חלקה של התקופה כך שהפסילה לא תחול בכל שעות היממה.

הסנגור ביקש להתחשב גם בהצלחה מלאה של הנאשם מבחן המאפיינים ובעובדה כי על פי התרשמות השוטר - לא ניתן לקבוע האם הנאשם תחת השפעת אלכוהול.

הסנגור הוסיף וציין כי מדובר במי שנוהג מזה חמש שנים ללא הרשעה כלשהי ופירט את מידת היזקקותו לרשיון לצרכי פרנסתו וצרכי בני משפחתו האחרים.

החוק קובע תקופת פסילה מינימלית בת 24 חודשים על מי שהורשע בנהיגה בשכרות. כבר נקבע לא אחת, כי יש צורך בנימוק של ממש כדי לסטות כלפי מטה מהעונש המינימלי ואין די בנסיבות הרגילות של עבר שאינו מכביד, הודאה, או רמת אלכוהול שאינה גבוהה  בהרבה מהמותר.

במקרה דנן, מתקיימים בנאשם כל העילות שלעיל, שכל אחת מהן כאמור אינה מצדיקה הקלה, אולם מצאתי כי הצטברות כולן יחד מצדיקות הקלה, כפי שיפורט להלן.

העונש המינימלי הינו חמור מאוד. רשיון הנהיגה הפך בחיים המודרניים לכמעט הכרח. מקומות העבודה נוטים כיום יותר ויותר להתפרש לכל קצוות הארץ ולצאת מאזורי מגורים. מעטים האזרחים היכולים להגיע למקום עבודתם באמצעות תחבורה ציבורית. שלילית רשיון לתקופה של שנתיים משמעה פגיעה קשה מאוד ביכולת הניידות של אדם בתקופה זו, ולעתים קרובות לפגיעה או אף גדיעת מקור פרנסתו.

אין כל מחלוקת כי נהיגה בשכרות הינה עבירה חמורה הגורמת סיכון רב, אולם יש לזכור כי הגדרת "שיכור", לפי החוק איננה כהגדרת שיכור בלשון בני האדם. אדם עשוי להיחשב שיכור בעיני החוק גם אם הוא מצוי בשליטה עצמית מלאה וכל הרואה אותו יעיד על כך, אולם עדיין אם נמדדה אצלו רמת אלכוהול שמעל למותר, ייחשב כשיכור בעיני החוק, ודינו פסילת רשיון לתקופה ממושכת מאוד.

לאחרונה הוגשה לכנסת הצעת לתיקון פקודת התעבורה כך שהעונש על עבירת הנהיגה בשכרות יהיה מדורג ויביא בחשבון בעיקר את רמת האלכוהול שנמדדה אצל הנהג ואת התרשמות השוטרים ממצבו והשפעת האלכוהול עליו. כך מוסבר בהצעת החוק כי:

"קיים הבדל משמעותי בין רמת הסיכון שיוצר נהג שבגופו רק מעט אלכוהול מעל המותר, לבין רמת הסיכון שיוצר מי שבגופו רמת אלכוהול בריכוז העולה פי כמה על המותר, ועונש המינימום איננו רגיש דיו להבדלים אלה.

נוכח רמות השכרות השונות בגינן מועמדים נהגים לדין, מצבם האישי של נאשמים אלה וצרכי ניהול תיקי בית המשפט התפתחה פסיקה המפרשת בצורה מרחיבה את המונח "טעמים מיוחדים שיפרש" המסמיך את בית המשפט להקל מעונש המינימום. ייתכן שהדבר נובע מרצון בית המשפט לעודד עסקאות טיעון או מן הטעם שבית המשפט מצא אי התאמה בין עונש המינימום לבין נסיבות העניין, גם אם לא היה בנסיבות אלה משום "טעמים מיוחדים" של ממש; למשל, במקרים בהם רמת השכרות לא הייתה גבוהה ולנהג עבר תעבורתי  נקי".

לפיכך, בהתאם להצעת החוק מי שנמצא  - לפי בדיקת מעברה - נוהג תחת השפעת סמים בלא שהדבר יבוא לידי ביטוי בהתנהגותו יהיה דינו פסילה לשישה חודשים בלבד, או מי שנמצא כשהוא נוהג כשרמת האלכוהול בגופו עד פי אחד וחצי מריכוז האלכוהול המותר, יהיה דינו פסילת רשיון לשנה אחת בלבד.

אין ספק כי הצעת החוק אינה יכולה להיחשב ככוונת המחוקק ובוודאי שהיא אינה מחייבת בשלב זה. יחד עם זאת, מדובר בהצעת חוק שגובשה בידי וועדה שישבה על המדוכה תקופה ממושכת, בחנה סוגיית הענישה בנהיגה בשכרות וסוגיות אחרות, הייתה ערה לקשיים המתעוררים מהעונש המינימלי הכבד, והיא מביאה לידי ביטוי קשיים אלה. קשיים אשר בתי המשפט מודעים להם היטב, ואשר בין השאר, מביאים לכך שלעתים קרובות תסכים התביעה לתיקון כתב האישום והעמדה לדין בעבירה דומה שאינה מחייבת את העונש המינימלי.

אחד הנסיונות לפתרון הבעיה בא לידי ביטוי בפסק דינו של כב' השופט טננבוים בתיק 10214/09 מדינת ישראל נ' שחר שם נקבע כי ניתן להטיל את העונש המינימלי תוך קביעה שחלקו יהיה מותנה בלבד. קביעה זו לא הפכה למקובלת ואין בה לדעתי כדי לסייע לנאשם שבפניי.

נסיון אחר לפתרון הבעייה נעשה על ידי בתיק 7218-06-10 מדינת ישראל נ' פאעור שם סייגתי את עיקר תקופת הפסילה כמפורט לעיל. גישה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קבע בעפ"ת 22761-12-11 כי אין להקל עם הנאשם הן בתקופת הפסילה והן באמצעות סיוגה וכי אין להתיר סיוג אשר מרוקן את הפסילה מתוכנה.

כשאני מביא בחשבון את כל האמור לעיל ובהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי בערעור בעניין פאעור, ראיתי לנכון להטיל על הנאשם פסילה למלוא התקופה המינימלית הקבועה בחוק, עוד ראיתי לנכון להחמיר עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר מותנה אשר ירתיע אותו, כך יש לקוות, מלחזור על מעשיו ולהוסיף ולהטיל עליו עונש פסילה מותנה משמעותי ואף לתקופה על זו שביקשה המאשימה, קנס והתחייבות כספית מרתיעה אף היא.